בפעם שעברה הודעתי כאן על הקפאתו של הבלוג וכעת אני מודיעה על סגירתו.
החודשים האחרונים או למעשה קצת למעלה משנה שכבר החיים שלי קשים, לעתים קשים מאוד. המחלה, האמהות, ההתפטרות הכפויה מהמיון והכישלון להתניע את השלב הבא בחיים המקצועיים שלי, האובדן הכואב עד אין היכר של סבתא שלי, כולם גבו ממני מחיר כבד. אין יותר מקום לבלוג הזה בחיים שלי ואין לי יותר אנרגיות אליו.
חזרתי לצייר, חזרתי לשיר (אם כי כרגע אני מחוסרת קול, it's the time of the season), חזרתי לטיפול.
חזרתי לדבר עם אמא שלי שיחות חולין ושיחות אמיתיות. הפסקתי לכעוס עליה, הסברתי, התנצלתי, התנצלותי התקבלה. 12 צעדים בדרך להחלמה, השלמה ושקט פנימי נצחי. איתה ועם רבים אחרים בחיי שנפגעו מהתנהגויות שונות שלי, תמיד ללא כוונה.
הבלוג הזה נולד מתוך צורך במידע על המעבר לארה"ב כאחות.
עברנו הנה לפני חמש שנים. התאקלמנו.
השגתי רישיון בזיעת כפיים, מצאתי עבודה ואני עובדת ועובדת טוב.
תם ונשלם.
פתחתי בלוג חדש, אנונימי, שעוסק בנושאים קצת שונים ואולי בעתיד יתמקד קצת יותר בסיעוד, במיוחד זה של הוספיס, אם יתברר שאכן אני מצליחה להמשיך גם להיות אחות וגם להגשים את חלום חיי ולעבוד עם אנשים הנוטים למות. הוא אנונימי, כאמור, לא מחובר למייל הזה ואיני משתמשת בו בשמי. הכל בכוונה. יודעי סוד ושומרו הובאו בידיעתו.
המעוניינים בעצות ויעוץ על מעבר לארה"ב ועבודה כאן כאחים ואחיות מוזמנים להמשיך לפנות אליי, כמו גם חולי קרוהן וקוליטיס המחפשים תמיכה ומענה. נוכל לארגן יעוץ סקייפ תמורת סכום סמלי.
שמרו על עצמכם, בריאות, אושר, נחת ואריכות ימים.
אמן כן יהי רצון
