יום שלישי, 10 בפברואר 2015

ניוקי ביתיים, מאפינז טבעוניים ועוד מטעמים

דיאטת האלימינציה אליה התחייבתי בעל כורחי לפני כמעט חודש (ונזנחה לפני שבוע, כי באמת שזה לא הזמן) הביאה אותי לחפש אלטרנטיבות נטולות גלוטן. ניסיתי לחם נטול גלוטן שדחף אותי לזרועותיהן המחבקות של פריכיות אורז, שכן גם אם המרקם והטעם חביבים, משהו בתחושה של אחרי האכילה - כובד ומלאות - ואולי בכל זאת הידיעה שזה לא לחם "אמיתי" הרגו לי את החשק. מצאתי מגוון של פסטות ללא גלוטן, חלקן מקמח אורז וחלקן מתחליפים אחרים. וגם מצאתי ניוקי ללא גלוטן.

הכנתי אותם לארוחת ערב שחלקתי עם עדו לפני שבוע וזאת הייתה הפעם הראשונה בה הוא טעם ניוקי. את הניוקי הראשון הוא זרק ישר על הרצפה, את השני הוא הסכים ללקק ובהמשך, כשחתכתי לו אותם לחתיכות קטנות יותר, הוא התחיל לזלול. לא הגיע אל הרצפה אף לא פירורון נוסף של ניוקי. הלבשתי את הניוקי ברוטב של קרם פלפלים קלויים, עגבניות מיובשות ושמנת חמוצה נטולת לקטוז. תיבלתי בקצת מלח, פלפל ואגוז מוסקט. מעל הכל פיזרנו תערובת שלוש גבינות (פונטינה, אסייגו, פרמז'ן) שקניתי בהול-פודס.

היה נדמה שהבטן שלי חיבבה את הניוקי ואתמול אחרי ששקלתי לנסוע לחנות מזון הבריאות הקרובה לביתנו ולחפש שם מוצר דומה, החלטתי שלמה לא אכין ניוקי בבית, בעצמי. אמנם אין לי קמח ללא גלוטן, אבל גם בעצם אין סיבה לא להשתמש בקמח רגיל. אז חיפשתי מתכון לניוקי תפו"א ללא ביצים (לעדו הייתה תגובה בחשיפה ראשונה אז אנחנו נמנעים עד שיעשו טסטים).

ניוקי תפו"א ביתיים
אפיתי ארבעה תפוחי אדמה אדומי קליפה בקליפתם. זהו לא הזן המתאים ביותר לניוקי, אבל זה מה שהיה בבית. אם אתם מתכננים מראש, תבחרו בזן עם קליפה חומה ובעל מרקם חולי/קמחי יותר, כזה שיש בו הרבה עמילן. כשהתפוחים היו מוכנים, אחרי צינון לטמפרטורה נוחה לעבודה, קלפתי אותם וגיררתי על פומפיה. אם ניוקי הולך להפוך לדבר קבוע אצלנו במטבח (ועל סמך ההצלחה בקרב אם ובנה, אני צופה שחזור בקרוב מאוד), הגיע הזמן לקנות מועך תפו"א טוב. בכלל, בהיותי אכלנית פירה מדופלמת, אני לא מבינה איך עדיין אין לי כזה.



הוספתי לערימה של תפוחי האדמה כשלושת-רבעי כוס קמח ומעט מלח. מצאתי המלצות ברחבי הרשת להשתמש בקמח עוגות שהוא קל ודק יותר, אבל לי היה רק קמח רב-תכליתי. כלל האצבע, באופן כללי, הוא שלושת-רבעי עד כוס קמח לכל חצי קילו תפו"א. ארבעת התפוחים שלי, אחרי אפייה, קילוף וגירור הניבו 440 גרם. עיבדתי את העיסה על נייר אפייה בתנועות קיפול. בכל פעם זריתי קצת קמח וקיפלתי חזור וקפל בכיוונים שונים עד להטמעת הקמח, אז שיטחתי את העיסה שהייתה מצויה בין שני דפי נייר אפייה עם מערוך וחזרתי על התהליך שוב עד שכל הקמח הוטמע והכל נראה כמו בצק. חילקתי את הבצק לכדורים בגודל קלמנטינה ועל משטח מקומח גלגלתי כל אחד לנחש אותו חתכתי לניוקי בגודל הרצוי. הכנתי אותם קטנים יחסית, שיתאימו לפה של הסועד הקטן בחבורה.

זרקתי מנה נאה לסיר בו מים מומלחים קלות שבעבעו בהתרגשות עדינה, שלא יפרקו את הניוקי. כשהיה מוכן, אחרי שכל הניוקי צפו, סיננתי והקפצתי במעט חמאה עם מרווה. לזה הוספנו קוביות סטייק-פרגית צרוב על המחבת שקיבל רק מלח-פלפל כדי להפוך לממתק אמיתי ומעל הכל שוב אותן שלוש גבינות מגוררות. עדו חזר על אותו טקס - את הניוקי הראשון זרק על הרצפה, את השני ליקק ואחרי זה זלל ולא נודע כי בא אל קרבו.






את הניוקי הנותרים שלא בישלתי, קימחתי עוד קצת והקפאתי בקופסא אטומה לשימוש עתידי


אתמול בערב אחרי שהתעוררנו מהשנ"צ של אחרי הטיול לנדנדה שבגינה הציבורית שהגיע אחרי ארוחת הצהריים המענגת שלנו, חיפשנו מה לעשות. התחביב החדש של עדו הוא לשבת בכיסא האוכל שלו ולהשגיח על העבודות השונות במטבח - טיגון, צלייה, אפייה, שטיפת כלים. נראה שזווית הראייה החדשה מספקת לו עניין רב ומבטלת את התסכול שבזחילה הלוך ושוב תוך מרדף אחרי רגליים של הורים שמתרוצצים מפה לשם ברחבי המטבח.

הבננה המאוד עייפה שבסלסלת הפירות ביקשה ישועה ואני חיפשתי מתכון ללחם בננות ללא ביצים, שוב, כדי שגם הקטקט יוכל ליהנות מהתוצאה. נשארה לנו גם חצי בננה מארוחת הערב המוקדמת, אז צירפנו אותה, אפילו שהיא לא הייתה כל כך עייפה.

מאפינז בננה טבעוניים
מעכתי בננה טוב-טוב (המתכון מבקש כוס בננה מעוכה), הוספתי כשלוש כפות או יותר של סירופ מייפל אמיתי כי היה נראה לי מגניב (למרות שלא במתכון המקורי). לתוך הבננות הוספתי קצת קינמון, בערך חצי כפית, אולי רבע (לא חייבים) ושליש כוס שמן (הפעם השתמשתי בקנולה, בדרך כלל גם במאפים מתוקים אני שמה שמנ"ז).

בקערה נפרדת ערבבתי שתי כוסות קמח תופח עם קורט מלח, רבע כפית סודה לשתייה ו-2/3 כוס סוכר חום כהה (דביק, לא דמררה. המתכון אומר שאפשר גם לבן אז תעשו מה בא לכם).

הוספתי את הבננות לתוך תערובת הקמח. המתכון הזהיר שמתקבלת בלילה עבה וסמיכה מאוד, אבל אני קיבלתי בצק פירורי עם קמח שנשאר יבש, אז הוספתי כמה שפריצים של חלב נטול לקטוז עד למרקם הגיוני יותר. אפשר להחליף את החלב במים, מיץ תפוזים או אפילו קצת רסק תפו"ע בשביל להשאיר טבעוני.

בשלב הזה אפשר להוסיף צימוקים, אגוזי מלך קצוצים, נטיפי שוקולד או כל תוספת יבשה כיד הדימיון הטובה עליכם. אפשר גם להשאיר פשוט וחלק ויצא נפלא.

אופים ב-180 מ"צ/350 מ"פ. אם בתבנית כיכר, בערך 40 דקות. בתבנית שקעים למאפינס קיבלתי 11 מאפינס קטנים (מילאתי רק עד החצי/שני שליש) שדרשו 20 דקות אפייה.

בזכות הסוכר החום והשמן המאפין טופס יצאו קצת פריכים. זה באמת מתכון כל-כך פשוט ומהיר וקל ויצא מספק מאין כמותו, בלי התקשקשות מיותרת. ומדהים כמה התוצאה לחה למרות שאין כמעט נוזלים במתכון.


. . .

החזרה למטבח היא מרעננת ומהנה עבורי. בזכות הסטרואידים יש לי קצת יותר אנרגיה ובזכות החיבה של עדו למטבח (גם כשהוא לא יושב בכיסא שלו, הוא משחק ב"ארגז הגרוטאות" שהוא פח המחזור שלנו. בחיי, זה אחד החדרים החביבים עליו בבית כולו) אני יכולה לבלות יותר זמן ולתת לדמיון שלי לסחוף אותי. אתמול הייתי במטבח מהבוקר ועד הערב. הראש שלי מלא רעיונות וחשק לבצע, משהו שלא קרה כבר תקופה ארוכה מאוד. זה כיף.

ארוחת הערב המסורתית של אלון היא סנדביצ'ים עם גבנ"צ, פסטרמה, גבינה מותכת וביצה קשה. אבל בזמן האחרון ובתיאום מושלם עם הרנסנס המטבחי שלי, הוא אמר שהוא קצת משתעמם מהסידור הקבוע הזה. בחיי שאני לא יודעת איך הוא החזיק מעמד עד עכשיו.

בינתיים אני מכינה לו הרבה חביתות מיוחדות עם תוספות. אתמול הוא קיבל חביתה עם קוביות תפו"א, ברוקולי, בצל ירוק ופרוסות נקניקיית בראטוורסט שצרבתי על המחבת.

גם הכנתי בשבוע שעבר Pulled chicken בסיר לבישול איטי. 18 כרעיים ללא עור ועצמות (מה שבארץ קוראים סטייק פרגית), בערך כוס של רוטב ברביקיו קלאסי, קצת חרדל, קטשופ, טבסקו ורוטב וורצ'סטרשייר. מערבבים הכל טוב, מכסים, מדליקים על חום נמוך ונותנים להכל להתמזג למשך 8 שעות בערך. כשמוכן לוקחים שני מזלגות ומפוררים את מה שלא עשה כך מעצמו במהלך הבישול. בהמשך לקו האוכל הדרומי (דרום ארה"ב, ז"א), הכנתי cornbread ושעועית ירוקה כתוספת. זאת הייתה אחת המנות הקלות ביותר שהכנתי אי-פעם ואני בהחלט אחזור אליה בעתיד.

ועכשיו, כל הדיבורים על אוכל עשו אותי רעבה.

בתיאבון!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה