יום שישי, 4 ביולי 2014

אני רוצה לזכור את זה

חצי שעה אחרי שעדו נרדם עלה קול בכי קטן מהמוניטור. הלכתי לחדר ומצאתי אותו עם ידיים בפה ועיניים פקוחות-למחצה. נשכבתי לידו, החזרתי מוצץ והנחתי לו יד על הבטן. כמה נשימות והוא הרפה ונרדם בחזרה. חיכיתי עוד כמה רגעים והתיישבתי לידו. המוצץ נפל והידיים שוב קפצו לכיוון הפה, אבל השינה ניצחה ושוב הוא הרפה ונרדם וככה חוזר חלילה עוד כמה פעמים, עד שהוא שקע סופית. בפעם השנייה כבר הייתי מוכנה לזנק ולהחזיר את המוצץ שנפל אבל חיכיתי. העיניים נשארו עצומות, האצבע שגיששה לכיוון הפה צנחה בחזרה אל המיטה ברפיון.

לאחרונה החיים מלמדים אותי המון, דרך עדו ובעזרתו. על סבלנות, צניעות, ענווה, ויתור על שליטה, שהייה בכאן ועכשיו, קבלת הדברים כמו שהם. אני לומדת קצת יותר מה בדיוק המקום שלי בעולם, על הגודל של המקום הזה, אני לומדת על מידתיות. זאת למידה קטנה, הדרגתית ועדינה. אין פה צעקות אאורקה, לא נורה שנדלקת מעל הראש או שעטה במורד מסדרונות ריקים של איזו מחלקה למדעי המשהו וחקר ההוא. יש אותי, יושבת ליד תינוק חולם ומבינה שלפעמים הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות, בשביל שנינו, הוא לקחת נשימה, לקחת צעד אחורה ולתת לו לבד.

כשאני עומדת ליד הכיור בערב ושוטפת כלים, כשאני מכינה ארוחת ערב, כשאני עושה איזה משהו ברצף הפעולות היומיומי, השגרתי, שמרכיב את החיים שלי ואני עם עצמי, לבדי עם המחשבות שעוברות לי בראש, מדי פעם עובר לי בראש המשפט "החיים שלי טובים". ואני יודעת שהוא נכון לגביי באותו רגע.

גם כשהיינו בישראל והייתי חולה ידעתי שבשורה התחתונה החיים שלי טובים. לצד חוסר המזל שלפעמים הוא מנת חלקי, אני מרגישה שהתברכתי בכל-כך הרבה דברים. אני מרגישה שהחיים שלי מלאים עושר גדול. אני מרגישה מלאה, רוויה. גם לפני הצטרפותו של עדו אלינו, ידעתי לזהות שמחה ואושר כשהם ביקרו אותי. והרבה פעמים הייתי מלאת תודה על כל מה שיש לי בחיי, אבל עכשיו, עם עדו, אני מרגישה שהתחושות האלה מתעצמות ואני יותר מודעת להן ברגע האמת, כשהן ממלאות אותי. עדו הוא לשון המאזניים שלי. יש איזו תחושה של שלמות, של זרימה פתוחה, נכונה ובריאה, של איזון וצלילות.

אלה הרגעים האלה, הזדמנויות הלמידה והמודעות אליהם, שמזינים את התחושה הזאת. תחושה של חיים עם משמעות.

פפפ... איך מסיימים פוסט כזה? חשבתי שייצא לי קטן, אנדרסטייטמנט, יצא לי כזה דחוס וענקי וכבד משקל.

אז אחתום בפולנית - שרק נהיה בריאים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה