יום שבת, 7 ביוני 2014

Lounging

חזרנו הביתה בשלום.

הטיסה חזרה עברה בקלות ובנעימים ככל שניתן, בהתחשב בכך שמדובר בטיסה טרנסאטלנטית. יכול להיות שיש אנשים שזה התחביב שלהם, אני לא נמנית עליהם. בכל אופן, זאת לא חוכמה בהתחשב בחוויית הטיסה לה זכינו בדרך לישראל. או כמו שאמרתי אתמול לאלון לקראת סוף הטיסה - טיסות זה לא כזה דבר נורא, כשעושים את זה בלי חום גבוה. הכל עניין של פרספקטיבה.

עדו התחשב בנו ולמרות התחזיות העגומות לא בחר לעשות את הקקי הענק שלו דווקא בזמן הטיסה. כבר חודש שהבחורצ'יק עושה קקי רק אחת ליומיים-שלושה, והוא עשה כן ביום רביעי. חששנו מאוד. אבל הוא חיכה עד שנחתנו בניוארק והיה לנו מספיק זמן בין הטיסות כדי להתמודד עם כל אסון בקנה מידה בינלאומי שלא יגיע. האירוע חלף בשלום כעבור שלושה מגבונים וחיתול.

חוץ מזה, באופן כללי, הילד הזה הוא פשוט אוצר וברכה. מדהים לחשוב שנסענו מכאן עם תינוק בן חודשיים וחזרנו עם תינוק בן שלושה. כל-כך הרבה קרה גם לעדו בחודש הזה מבחינת התפתחות. הוא התחיל להתעניין בצעצועים, הוא מחייך הרבה יותר ואפילו צוחק. יש ממש תחושה שהוא סיים לגמרי את הטרימסטר הרביעי ומתוך העובר המקווצ'ץ' שבילה איתנו את החודשיים וחצי הראשונים מגיח עכשיו ילד חייכן וטוב מזג. פשוט מבסוט באופן כללי. אפילו מסע בן עשרים שעות שמתפרש על פני שתי יבשות ושתי טיסות לא שבר את רוחו. תראו אותו, הבוקר, באוניברסיטה החדשה שלו, אחרי שהגיע הביתה באחת בלילה.



טוב כל-כך לחזור הביתה. בחודש בו היינו בישראל התארחה אצלנו בדירה מישהי שלומדת עם אלון וחיפשה מקום קרוב יותר לקמפוס להעביר בו כמה ימים בשבוע. בזכות כך, חזרנו לבית מסודר ונקי, ממש פינוק. הבוקר כבר נסעתי לקרוגר ובישלתי לי מרק דבק כתום, לאלון קדירת בקר וירקות וגם קליתי פלפלים להחמצה (תודה אמא, שהזכרת לי את התעלול הקליל הזה שמשדרג כל סנדביץ' בשנייה) ובישלתי דייסת אורז.

בתוך העייפות מהמסע הארוך וחילופי השעון, הייתי מודעת פתאום לכך שחזרתי למקום בו השפה המדוברת היא אנגלית. לרגע הרגשתי מוזר מכך שזה לא מוזר לי. והכל כאן כל-כך ירוק! נסענו בסוף החורף וחזרנו בקיץ. כל הגינות פורחות, העצים עומדים בשיא עלוותם והשמש זורחת צלולה ומחייכת. פיצוי הולם ונדרש ביותר לחורף הארוך והקר שעבר עלינו.

עכשיו רק נותר להתרווח במקומותינו, להתגבר על הג'טלג ולהמשיך להבריא אותי. מרגיש לי כמו תכנית משימה ראויה ביותר.

כמה טוב לחזור.

7 תגובות:

  1. מדהים איך תמונה של תינוק מתוק ומחייך יכולה להעלות לי את המצברוח ברגע! תודה!
    שמחה לשמוע שהחוויה של החזרה עברה בשלום. יש עצות לגבי איך עוברים את המסע הזה על הצד הטוב ביותר? מעולם לא חוויתי טיסה ארוכה כזאת ועוד עם ילד... לא מצפה לזה /-:
    והכי חשוב - מאחלת לך המשך הבראה נהדרת ורגועה! (-:

    השבמחק
    תשובות
    1. זה מאוד משתנה כתלות בגיל הילד. עם תינוק קטן כמו עדו זה ממש שטויות - רק צריך להאכיל אותו, להחליף לו, לדאוג שישן, אבל אין עניין של להעסיק אותו. הבנתי מחברים עם ניסיון שזה נהיה מורכב יותר עם הגיל - צריך לשעשע אותם. ואז מגיע הגיל בו הם מעסיקים את עצמם.

      אבל בגדול, בשורה התחתונה, נראה לי שזה פחות נורא ממה שאת מדמיינת לעצמך ובהחלט בר ביצוע בלי פגיעות משמעותיות בגוף או בנפש :)

      שיהיה בהצלחה! :)

      מחק
  2. תשובות
    1. צריך גם כאלה מדי עם, לא? הגיע הזמן...

      משמח אותי לכתוב כאלה פוסטים :)

      מחק
  3. אוי ווי... הוא בן שבע, והוא בדיוק למד את הקונספט של "משעמם-לי-ואני-לא-מוכן-להטריח-את-מוחי-הקטן-במציאת-פיתרון" (שלב נוראי שהצלחנו לדלג עליו עד כה, עובדים על זה). אני מהפסימיסטים שמכינים את עצמם לאפוקליפסה ואז נושמים לרווחה שהיא לא מגיעה, אז את כנראה צודקת :-) תודה!
    שירי

    השבמחק
    תשובות
    1. אתם תהיו בסדר!
      ספרים, לפטופ עם סרטים, אייפד... יש גם את ה-VOD של המטוס שמציע המון תכנים לילדים, כולל משחקים.
      כבר טסתם איתו בעבר?

      מחק
    2. כן, טסנו איתו טיסה בינלאומית בשנה שעברה, וגם לאילת. למזלי הוא מאוד אוהב את החוויה של הטיסה ומתרגש ממנה, אבל לקראת השעה הרביעית של הטיסה הוא כבר התחיל לשאול מתי מגיעים :-)

      מחק