יום שלישי, 17 ביוני 2014

תמונה

חדר שינה, מיטה.

אם ותינוקה שוכבים שרועים זה לצד זה, נוגעים ברפרוף בנקודות עוגן נבחרות.

התינוק ישן, מדי פעם חיוך של-מתוך-חלום מרפרף על שפתיו. האם ערה, רובצת, רפויה, מסתכלת במאוורר התקרה המסתובב, בוילון הכבד המתנפנף, עצלן, ברוח.

לפחות יש רוח.

לפחות אין לאן ללכת ואין שום דבר שחייבים לעשותו.

חם.

עשרים ושמונה מעלות, חמישים ותשעה אחוזי לחות. בתשע בבוקר זה עוד היה שמונים ותשע.

כל החלונות פתוחים. בחוץ נראה סגרירי, אבל זה אפור שקרני. בעצם מתבשל שם מרק.

חום כזה דביק, שיושב על העור. חום של להסתובב בבית בתחתונים וחזייה בלבד. של להזיע במאחורה של הברך. של להידבק לעצמך, כשאיבר נוגע באיבר אחר.

חום של שתיים או שלוש מקלחות ביום.

אולי הקיץ נעלב מהדברים שלי בפוסט הקודם, חשב שהוא צריך להוכיח את עצמו. יום אחרי זה היה שיא של 31 מעלות. היום צפוי להגיע ל-32.

לפחות נושבת בחוץ רוח שקצת מזיזה את האוויר.

זאת חופשה. אפשר לרבוץ, להתעצל, להימרח.

חסרה רק בריכה בחצר.

קרפדי בתנוחת השינה החביבה עליו, מתמסר לחום.
היש בעולם דבר מופלא יותר מתינוק ישן?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה