יום ראשון, 15 ביוני 2014

מחלוני

זה הנוף הנשקף מחלון המטבח שלי.


עם חלונות עטורי וילונות תחרה, מה עוד צריכה הבחורה בחיים? זה נותן לי תמריץ נהדר לשטוף כלים.


חשבתי שזה לילך, אבל כשהתקרבתי לצלם, נוכחתי שלא.


גם אין לו ריח. רק יפה. איבד קצת נקודות.


זהו כר המרעה של הצ'יפמנקים. כשאני שוטפת כלים הם עמלים בערוגה. עסוקים מאוד, הצ'יפמנקים.


וזאת החצר האחורית. באמצעה עובר קו בלתי נראה המפריד בין החצר שלנו לחצר של השכנים. חברת הגינון מכסחת רק את הדשא שלנו. הצד השני צומח פרא. כמה מטופש.

כאן נפרוש מאוחר יותר היום שמיכה וניתן לעדו לדבר עם העלים שעל העצים והשמש שמציצה דרכם.


האוויר חמים ומלא כולו ריחות של פריחה. יש רוח קלה שנכנסת דרך הדלת האחורית שבמטבח.

בינתיים נראה לי שהקיץ עדיין מבולבל וחושב שהוא אביב. בפיקניק יום ההולדת של אלון ואלי ביום שישי לבשנו כולנו סוודרים והשמש הפציעה רק בשמונה בערב, מרככת מעט את 15 המעלות שנשבו סביבנו. לי זה לא אכפת בכלל. מתון ומעודן. I'll take it.

מתאים לי כל הקיץ הזה, הענוג, שלא כופה את עצמו. ההתפרצות האגבית של הטבע. זה נעים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה