יום שלישי, 18 במרץ 2014

בינתיים, במערב

לעזאזל, המחשב שלי איטי!
בשמונה ורבע שמתי את עדו במנשא ולא הרבה אחרי זה כבר פתחתי את המחשב אבל בין הכרום שנתקע לפיירפוקס שסתם מסרב לשתף פעולה, הנה חלפה לה חצי שעה ובתשע אני כבר צריכה להעיר אותו לאכול.

להעיר אותו לאכול? כן.

מי ששם לב להודעה על לידתו קרא שהוא נולד קצת יותר משניים וחצי קילו. בשבועיים וחצי שחלפו מאז הדרדק לא עלה מספיק במשקל ועל אף היותו בחור פעיל וחיוני, רופאת הילדים לא מרוצה ואנחנו איתה. מתי כבר יהיו משמנים וקפלים בירכיים, שנוכל לנשק ולמחוץ ולנשנש?

לפני שבוע הגענו אל הרופאה לפרוצדורה קטנה ובשקילה לא מתוכננת גילינו שלא רק שלא עלה, גם ירד. לא עסק, בגיל רבע לשבועיים לא לחזור אפילו למשקל הלידה שלך. אז בהתחלה האשמנו את אחת האחיות שאמרה לנו שבגילו הוא יכול לאכול רק שמונה פעמים ביום ומותר לו לישון אפילו ארבע שעות ברצף. בפקודת הרופאה התחלנו להאכיל כל שעתיים, גם בלילה. עם לכוון שעון מעורר ולקום במיוחד ולהרגיש שכל האכלה מתחילה לפני שקודמתה נגמרה.

עברו שישה ימים של משטר קפדני והבחור עלה במשקל, אבל לא מספיק. 70 גרם במקום 180 המצופים. אבל לפחות חזר למשקל הלידה, הידד!

רופאת הילדים העלתה את האפשרות שמדובר ביותר מ"סתם" רזון וצמיחה איטית. הרי לציצי שעדו אוכל ממנו מחוברת אמא עם הפרעת ספיגה משמעותית, שעוד לוקחת תרופות שמונעות ספיגת שומנים (ותודה לתסמונת המעי הקצר שהביאני עד הלום). בגלל זה אני עצמי התחלתי את ההריון בירידה משמעותית במשקל ואחרי שסגרתי את הפער הוספתי על משקלי המקורי סך הכל חמישה קילו - תינוק, שלייה ומים.

ולכן, החל מהיום לא רק שאנחנו מאכילים כל שעתיים, אלא שקיבלנו הוראה להניק ולהאכיל מבקבוק, לסירוגין. בהאכלות מבקבוק, אני שואבת כדי לשמר אספקת חלב. בנוסף, שתיים מתוך האכלות הבקבוק יהיו האכלות בפורמולה, כדי לפצות על החלב הדל בשומן שלי (תיאורטית). עסק מורכב, אבל זה לא לעד. רופאת הילדים הסבירה שתינוקות שנולדים קטנים אוהבים מאוד לישון ומשקיעים המון אנרגיה באכילה. ברגע שעדו יגדל קצת הוא יתעורר בעצמו לאכול (במקום שנצטרך להעיר אותו ולהזכיר לו, אחרת הוא ממשיך לישון, בכיף שלו) וגם יאכל יותר והכל יבוא יותר בקלות.

מזלנו שיצא לנו כזה יונק מצטיין, שעובר מבקבוק לציצי ללא בלבול או חשש, טפו טפו טפו חמסה חמסה. כך אנחנו יכולים ליהנות מהיתרונות התזונתיים של תוספים מבלי לוותר על היתרונות הרבים של חלב אם והנקה, עבורי ועבורו. וגם - מוותרים על תפיסות ומבינים שבקבוק ופורמולה הם לא מן השטן ובסופו של יום מה שחשוב הוא לדעת שניסינו ובעיקר, שעדו יהיה מוזן היטב ויקבל כל מה שהוא זקוק לו, לגדילה והתפתחות. ואנחנו סופסוף נקבל את הקפלים בירכיים :)

בעוד שבוע, שקילה נוספת. נקווה לקפיצה משמחת. ובינתיים, מתרגלים לשגרה חדשה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה