סלט קיסר עם עוף לארוחת ערב. לפעמים זה כל מה שבחורה צריכה.
נראה לי שמפה לשם יש כבר לא מעט דברים ברשימת "כל מה שבחורה צריכה" שלי. יהיה מעניין לעבור פעם על הבלוג ועל סטטוסים בפייסבוק ולראות מהו המתכון לחיים המושלמים, המשתקף מתוך החיים המקוונים שלי. נראה לי שהבחנות הקשורות לאוכל יתפסו חלק נכבד מהרצפט ושינה תהווה פלח נכבד נוסף.
היה יום נחמד. בבוקר סידרתי את הבית לקראת פגישה עם הדולה שלנו. בעודי מסדרת ניסיתי להתעלם מתחושת הרעב המפלצתית שליוותה אותי מרגע יקיצתי הבוקר. ולא כי לא רציתי לאכול, אלא מפני שכבר אכלתי ורציתי להספיק להביא את הבית למצב נורמלי לפני שהדולה תגיע. בכל-זאת, לא נעים.
אז ניסיתי להתעלם, מה שהוביל לתחושת כמעט-עילפון, שהובילה אותי להתיישב על הרצפה במטבח עם בקבוק השתייה שלי (מיץ תפוזים מדולל, אז יש קצת סוכר) ולחכות עד יעבור זעם. בשלב הזה כבר הסכנתי עם תביעתם של העובר ושל הגוף שלי וכבר התחלתי להעמיס קערית בפלפלים ממולאים ואורז, אבל זה היה מאוחר מדי. הכנסתי את הקערית למיקרו רק אחרי שהתאוששתי מעט.
בשבוע שעבר נשקלתי בעבודה ושמחתי לגלות שסופסוף הגעתי למשקל-של-לפני-ההריון שלי. 122 פאונד. הללויה! אבל יחד עם העלייה המצופה במשקל נראה שהבחורצ'יק למד להיות יותר תובעני ואם עוברות יותר מעשר דקות בין הופעתה של תחושת הרעב לבין הרגע בו אני אכן מכניסה משהו לפה, אני מרגישה כאילו המפגש עם הרצפה קרוב ומאיים מתמיד. כנראה שאני צריכה להשלים עם העובדה שהימים החופשיים שלי מורכבים מאשכולות-אכילה - שלוש ארוחות בוקר, שלוש ארוחות צהריים, שלוש ארוחות ערב ונשנושים בין לבין.
סוף השבוע האחרון היה נהדר. אלי, שהוא סוכן התרבות העיקרי שלי, הזמין אותי להצטרף אליו לשתי הופעות. בשבת בערב הלכנו לראות מופע מחול מודרני של אנסמבל בשם Ballet Preljocaj. היצירה נקראת "And then, one thousand years of peace" והיא מתכתבת עם חזון האפוקליפסה של יוחנן (St. John).
בעבור 10 דולר (כרטיסים מוזלים במחיר דקה אחרונה) זכיתי לצפות בהופעה מרהיבה. לא פחות. אם אתם שומעים על הופעה של ההרכב הזה ויוצא לכם להיות בדיוק באזור, אני ממליצה בחום.
יום למחרת, בראשון בצהריים, נפגשנו שוב והפעם הלכנו לראות מופע בובות בשם "השולחן" של הרכב בשם Blind Summit. זה היה מעבר מעניין מתרבות מיינסטרים לתרבות שוליים ועם כל זאת, אחרי הכובד של שבת בערב, הקלילות והצחוק היו מבורכים.
בתום ההופעה אלי הזמין אותי לארוחת צהריים מאוחרת אצלו. הוא הכין תבשיל של collard greens ודלורית, עם קצת בייקון ורסק עגבניות. פתחנו בחומוס ביתי ובגט בליווי זיתים והמשכנו למנה העיקרית שכללה את התבשיל על מצע אורז לבן. לקינוח שתינו תה ואכלנו תפוח בדבש. זאת הייתה ארוחה נהדרת מכמה סיבות. ראשית, תמיד כיף לאכול משהו שאחרת לא הייתי מכינה לבדי ואני חייבת להודות שאף פעם לא טעמתי או בישלתי collard greens. הטעם שלהם מאוד מזכיר כרוב ואני מאוד אוהבת כרוב, אז זה היה תענוג. שנית, בהיותי הבשלנית בביתי שלי, אני מוצאת שאכילת אוכל שמישהו אחר בישל עבורי היא מפנקת ביותר. זה היה סיום נהדר לסופשבוע מופלא. לא פלא שסבלתי משביזות יום ב' למחרת.
בתחום ההתרחשויות, למעט העלייה המבורכת במשקל, יש עוד התפתחויות בתחום מעבר הדירה. את השביזות של תחילת השבוע ניתן לתרום גם לעובדה שאז עוד לא ידענו איך ואם בכלל מתקדם חיפוש הדיירים הבאים שמקיימת בעלת הבית הנוכחית שלנו. הנ"ל סובלת מבעיה כרונית בתחום התקשורת ואם לא יושבים לה על הראש ושולחים אימייל כל שבוע שמגשש ושואל מה קורה ומה העניינים, היא ממש לא מנדבת מידע.
לפני למעלה משבועיים באו שני בחורים לראות את הדירה עבור חבר שלהם שמגיע ללמד כאן, אבל מאז לא שמענו ולו ציוץ. שלחנו לבעלת הבית מייל והיא השיבה שהבחור דווקא מעוניין ושהם סיכמו על תאריך כניסתו לדירה (מתוכו נגזר תאריך עזיבתנו). כל שנותר הוא להשלים את שלל הטפסים הדרושים ביניהם - מועמדות רשמית, קרדיט היסטורי וכולי, שאין סיבה לחשוד שיהוו בעיה.
אם כך, נמצא מי שיחליף אותנו בדירתנו הנוכחית ואנחנו מצופים לעזוב את הדירה ב-14 בדצמבר. עכשיו רק צריך למצוא מוברים. כמו שאלון אמר בצדק, אחרי שנעבור לדירה החדשה כל מה שישאר הוא ללדת. אני הוספתי שנותר לי עוד לצאת לחופשת לידה בשבוע 38, שבועיים לפני התל"ם, בהנחה שהצוציק לא יגלה יוזמה יוצאת דופן ויחליט להגיע מוקדם. למי שלא עוקב אחרי הספירה, בשבוע הבא אני מתחילה את השבוע ה-27 להריון ובכך נכנסת לטרימסטר השלישי והאחרון של ההריון שלי. כן, העניינים ללא ספק מתקדמים.
שבועיים לפני מעבר הדירה יחגגו אחינו האמריקאים את חג ההודיה, ובעוד שאני עובדת בחג עצמו, אני לא עובדת בסופ"ש שמגיע מיד אחריו. לרגל המאורע המשמח החלטנו לטוס לקיימברידג' לבקר את תומר ואורלי. הבונוס הגדול הוא שעוד חבר שלנו (גם הוא תומר) הצטרף לאחרונה לשוכני קיימברידג' לרגל קבלתה של אשתו ללימודי משפטים שם. כיף מאוד לתפוס שתי ציפורים נדירות באותה טיסה.
ועוד! בחרנו להתארח ב-B&B בקיימברידג', במעין babymoon אחרון, רגע לפני שאנחנו מפסיקים להיות "רק שנינו" והמשפחה שלנו מחליפה צורה וגודל. אתמול הזמנתי את כרטיסי הטיסה, ה-B&B כבר מוזמן ולא נולד עוד מי שיעצור את מחולות השמחה שלי. אני כל-כך מתרגשת ושמחה לקראת הנסיעה הזאת, ההכלה של כל זה מאתגרת מאוד.
ולסיום - מכה נוראה שיכולה להיחשב לאחת ממכות מצרים!
זוכרים שסיפרתי לכם על נסיעתי המתוכננת לבייביז אר אס? אז נסעתי. החוויה עצמה הייתה די אנטיקליימקסית. במילים ספורות - בייביז אר אס זאת חנות מגעילה. מראה של מחסן, אנשי צוות חטטנים שלא יודעים לזהות מתי צריך עזרה ומתי פשוט להניח לך לנפשך. ומבחר מצומצם ומאכזב. ובכל זאת, הייתה תועלת בנסיעה, כי זכיתי לראות דברים בעיניים, על אמת ולא על מסך מחשב וגם למשש ולהרגיש ולהשוות (ככל הניתן במסגרת המבחר העלוב). מאחר וגם ככה יש לי רג'יסטרי באמאזון, בימים האחרונים התחלתי להשוות מחירים בין ב.א.א ואמאזון ולהעביר דברים מרשימה א' לרשימה ב'. איכשהו, אמאזון הוא מותג שאני מזדהה איתו יותר ושמחה יותר לתמוך בו. I might be wrong, but... ככה אני מרגישה.
ב-כל אופן. מהון להון מצאתי גם אתר שנקרא MyRegistry.com והוא אתר שמאפשר אגרגציה של מספר רשימות רג'יסטרי ממגוון אתרים שונים. יש אתרים שהוא ממש מסתנכרן איתם, אל אתרים אחרים הוא מפנה באמצעות לינק. "מעולה!", בודאי תגידו לעצמכם בשנייה הראשונה. אבל, אויה! הסכנה גדולה היא. נתחיל מכך שמצאתי מצעים יפים (מדי) ויקרים (הרבה יותר מדי) באתר של Carousle Designs. אבל המכה האמיתית היא האתר הזה, אליו הזדמנתי לגמרי במקרה ובטעות היום ואחרי הכניסה אליו העברתי שעתיים בישיבה מול המסך וצפצוף המשפט, "אוי, זה כל כך חמוד!" בטונים משתנים. ובעיקר, צעצועי התינוקות שלהם. הכל יפה מדי ויקר מדי. מסוכן מאוד.
כדי לפתור את הדיסוננס הזה אני פשוט מספרת לעצמי שבשביל זה יש רג'יסטרי - אם מישהו רוצה לקנות לי כדור סרוג ב-30 דולר, אני לא אעצור אותו. להיפך, אני אראה לו את הדרך (אני אסמן אותה בסטיק-לייטים ורודים). מצד שני, אם אף אחד לא יקנה את הדברים המ-א-מ-מים שבחרתי מהאתר הזה, אז לא. אלה החיים. לפחות נהניתי לרייר על זה היום.
(בני משפחה וחברים המעוניינים לעיין ברג'יסטרי שלנו ואולי אפילו לקנות מתנה על אף המרחק הפיזי, מוזמנים לשלוח לי אימייל ולקבל לינק לאתר. או להיכנס ל-My Registry ולחפש את שמי המלא)
ונחזור להתחלה.
אחרי הפגישה עם הדולה, שהוקדשה לשיחה על תוכנית הלידה שלי (שאני אוהבת לקרוא לה "חזון לידה", אבל זאת שיחה בפני עצמה, אולי בפוסט נפרד), נחתי והלכתי לשיעור יוגה. בסוף השיעור עשיתי עמידת ראש וכרגיל, בזמן ההרפיה חלמתי מה אני אוכל לארוחת ערב כשאגיע הביתה. עבר עליי יום רעב אך נטול השראה ופתאום ידעתי מאוד בבירור מה אני רוצה - סלט קיסר עם חזה עוף! וכך היה.
אלה החיים הטובים, מורכבים מתענוגות קטנים ופשוטים, קלים להשגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה