יום ראשון, 3 במרץ 2013

סלמון זה טעים ועוד פינוקים: פוסט על אוכל, אוכל ועוד אוכל

וידוי: מעולם לא הכנתי סלמון בבית.

אני מאוד אוהבת סלמון, אבל בשל גודל הנתחים הזמינים בחנויות ובשל היותי אכלנית הדגים היחידה בביתנו, תמיד חששתי לקנות אותו. כשגרנו בישראל הייתי קונה לפעמים דניס שלם ומפנקת את עצמי בהנאה חד-פעמית. מאז שעברנו אני אוכלת דגים רק במסעדות ולעיתים נדירות.

סלמון הוא דג שמן ואני יודעת שלבטן שלי יש בעיה עם מאכלים שמנים. לכן, גם במסעדות, אני מזמינה אותו לעיתים רחוקות. פעם בכמה חודשים, אולי פעמיים בשנה, לא יותר. מאוחר יותר אני משלמת את המחיר, כמובן. כמה ריצות לשירותים, בטן מתהפכת. אבל ההנאה שווה את המחיר שמגיע אחריה.

בשבוע שעבר תכננתי לנסוע לקוסטקו. שק האורז בן ה-25 פאונד נגמר ובכלל, נאספו כמה דברים ששווה להרחיק בשבילם עד מחסן הסיטונות הגדול. המחשבה על קוסטקו הציתה בי מחשבה אחרת לגמרי - מוכרים שם עוף ובקר מאיכות טובה... וגם דגים ופירות ים. חשבתי כך והתחלתי לחלום על סלמון. כל יום שחלף בו לא נסעתי לקוסטקו כלל כמיהה לדג הורדרד. ובכל פעם ששחיתי (שחייה היא הזמן הטוב ביותר לחלום על הדברים שנאכל אחרי שנצא מהמים) חשבתי לעצמי - אצא מהמים, אסע לקוסטקו ואקנה סלמון. יהיה המחיר אשר יהיה.

ביום שישי הגיע רגע האמת. נסעתי לבריכה ולקחתי איתי את רשימת הקניות. אחרי הבריכה נסעתי ישר לקוסטקו וחזרתי הביתה עם מגש ועליו שני נתחים ענקיים של סלמון. ותיאבון גדול. מיד חתכתי לי נתח נאה, שטפתי וייבשתי וזרקתי למחבת חמה, משומנת קלות. את מה שנשאר מהרכישה שלחתי למקרר. נחשוב על זה מחר. את הדג-במחבת שידכתי לאורז לבן שזה-עתה סיים להתבשל. היה חסר איזה ירק, אבל בכל-זאת, הייתה חגיגה.

אתמול, לפני שנסעתי לבריכה, חיממתי תנור ל-200 מ"צ. חתכתי פילה אחד של הדג כך שיתאים לתבנית פיירקס מלבנית, 20*30 ס"מ. את יתר הדג חתכתי למנות אישיות, שטפתי ושלחתי למקפיא וכך פתרתי את בעיית היעדר השותפים. בזמן שהתנור התחמם פיזרתי מלח בשכבה דקה-אך-אחידה על התבנית. על המלח הנחתי את הדג כשהעור כלפי מטה. מרחתי את פני הנתח בחרדל ודבש, המלחתי ופלפלתי. לסיום, הנחתי על פרוסות דקות של לימון. שלחתי לתנור ל-15 דקות.

אחרי 15 דקות בדקתי שהדג מוכן. המזלג אישר - מתפרק, נענה. מושלם. טעמתי ביס אחד ונלחמתי ברצון לוותר על הבריכה ולחסל את כל התבנית. כיסיתי את התבנית בנייר כסף ונסעתי לבריכה. כשחזרתי היה כבר זמן לארוחת ערב והפעם, היה לי גם אספרגוס. סלמון, אורז לבן ואספרגוס. ארוחת ערב מושלמת. נראה לי שבפעם הבאה אנסה לצלות את הנתח קצת פחות, אולי 10 או 12 דקות, שייצא עסיסי קצת יותר. פשוט וטעים. כשזה עשוי ככה, אני יכולה לאכול סלמון שלם לבדי. לא צריכה שותפים. אבל ההיגיון הבריא דורש קצת איפוק.

הבטן דווקא הסתדרה עם האתגר לא רע. אולי בתהליך ההכנה במסעדה מעורבים יותר שמן וחמאה שמקשים עליה עוד יותר. אולי זהו תחילתו של עידן מופלא, בו אני יכולה לאכול דג-שאינו-טונה פעמיים-שלוש בשבוע. איזה כיף!

ולסיום, עוד שני פינוקים קטנים: בזמן האחרון אני נוסעת לקניות ישר אחרי הבריכה. זאת טעות נוראית, מפני שזה אומר שאני תמיד מגיעה לקניות רעבה וכל יועץ דיאטה או יועץ לניהול הוצאות משק הבית יגיד לכם שזה מתכון לאסון. לפני כמה שבועות חזרתי הביתה עם פיסטוקים קלופים, בפעם אחרת השלל כלל פולי סויה קלויים ומלוחים. ועוגיות קוקוס של פסח!

נראה שמיד אחרי ט"ו בשבט החליטו בקרוגר שצריך כבר להיערך לפסח. העלימו את הבמבה-ביסלי-שקדי מרק מהמדפים והחליפו אותם בתערובת לקניידלעך, יין קידוש, מצות ומקרונים. כך קוראים כאן לעוגיות קוקוס או שקדים (כמו הבוטנים שבארץ) לפסח. אני מאוד אוהבת קוקוס, במיוחד בצורתו הדביקה-מתוקה-מעוררת צרבת. ממתק הקוקוס הורוד שמוכרים במשקל בשוק בעטיפות ניילון שקוף? תנו לי קילו, בבקשה, תודה.

אז קניתי לי קופסא אחת של עוגיות כאלה. הן מגיעות קטנות בהרבה מאחיותיהן הישראליות והן ממש נפלאות. רכות ונימוחות. בכל בוקר אני אוכלת אחת-שתיים בעודי מחכה לקומקום שירתיח מים לתה. התחלה מתוקה ונהדרת ליום.

הלוואי שהייתי יכולה להאשים רק את הבריכה. נראה שבאופן כללי התיאבון שלי משתולל בשבועיים האחרונים. אני כל הזמן רעבה, מחפשת מתוק או מלוח, חולמת על צ'יפס או שוקולד או לחם עם ריבה. אולי זה החורף המתארך והחושך שהוא מביא איתו, שמשדר למוח שלי שהגיע הזמן למצוא דרכים חלופיות לייצור הורמונים של מצב-רוח-טוב. היום השמש זורחת, לפחות. אלי אמר לי לפני כמה שבועות שאחד היתרונות בחורף של המיד-ווסט, בהשוואה לזה של רוסיה, למשל, הוא שכאן מדי פעם השמש יוצאת ומזכירה שהיא עוד יודעת איך. אתמול עוד ירד שלג, אבל היום השמש ממיסה את הקרח במקומות שאינם מוצלים והכל מטפטף.

גם אתמול אחרי הבריכה נסעתי לקניות, להשלים בקרוגר את הדברים שלא מצאתי בקוסטקו. לפני כמה ימים החלטתי שבמקום הטוויקס הקבוע שמלווה אותי לעבודה, אני רוצה לקחת שוקלד מריר פשוט. את הטוויקס אני אוכלת כקינוח לארוחת הצהריים או כזריקת סוכר ומרץ בנהיגה הביתה. אבל בזמן האחרון קצת נמאס לי ומתחשק לי שוקולד פשוט יותר, בלי הביסקוויט והקרמל וכל הבלאגן. אז קניתי לי חבילה של שוקולד מריר 60% ארוז באריזות אישיות. אחד לכל יום.

בזמן שביליתי באזור הממתקים והשוקולדים בסופר, עיני צדו משהו - אוכמניות מיובשות מצופות שוקולד מריר. התוודעתי לראשונה לממתק המעולה הזה לפני כמה שבועות. אחת מהרופאות במיון נשנשה משקית ענקית של כאלה והציעה לי קצת. אני לא מסרבת לשוקולד לעולם, במיוחד כשאני עובדת. טעמתי, התאהבתי ומאז אני מחפשת כאלה. חיפשתי במדף הפירות היבשים וגם באזור חטיפי הבריאות בקרוגר ולא מצאתי את שחיפשתי. ואז אתמול, סתם במקרה, בפינה שלא חשבתי עליה - אזור השוקולדים. ובעצם, למה לא?

אספתי שקית אחת אל העגלה שלי ומיד אחרי שיצאתי מהסופר, כשכל השקיות כבר היו בבגאז', פתחתי את השקית וטעמתי כמה. שחררתי כמה אנחות של הנאה. זה כל-כך טעים! ואז הייתה לי הארה - זה ממש מזכיר ריגולטו! זוכרים את הממתק הזה של עלית? כשהייתי קטנה הייתה לנו מסורת בבית: אחת לכמה שבועות, ביום שישי, היינו מקנחים את ארוחת הערב המשפחתית בסוכריות "לחיים" (עוד קלאסיקה של עלית) וריגולטו. תוספת הזיכרון רק המתיקה את השוקולד יותר. עכשיו בכל פעם שאני לוקחת אחד (או חמישה) אל תוך הפה אני נהנית מהפינוק וגם מהזיכרון המתוק.

ועכשיו, אני הולכת להתפנק בעוד משהו שקניתי ממש לאחרונה: פתיתים! כשגרנו בישראל הם היו אורחים קבועים על שולחננו, אבל מאז שעברנו הנה לא קניתי אותם מעולם, למרות שהם זמינים בקרוגר. ולפני שבוע הם פתאום קרצו לי מהמדף (במאייר, קרוגר כבר כשרים לפסח, כאמור). ועכשיו הכנתי לי מנה, ואני הולכת לטעום ולבדוק אם זה כמו בבית.

בתיאבון!

4 תגובות:

  1. שלום דפנה
    חשבתי עליך כשאפיתי עוגה בחושה שיש לבנה+שחורה ובפוסט הנוכחי בו הסגרת אהבת קוקוס מתבקש ממש...
    העוגה היא של קרין גורן בחושה ספירלה שוקולד קוקוס עם פטנט המעגלים שלה מעוגת המוסים לבן/שחור, מאד פשוטה לביצוע ויוצאת מאד יפה וטעימה.

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו, אסתר!
      זאת נראית כמו עוגת חלומותיי, שני דברים שאני אוהבת במיוחד - השיש והקוקוס. אנסה להשיג את כל המצרכים ולאפות אותה בהקדם.

      תודה שחשבת עליי וחלקת! :)

      מחק
  2. אוף, עשית לי תיאבון עם הפוסט הזה...ועוד לא 7 בבוקר...מה יהיה?

    השבמחק