יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

בחזרה למטבח: מאפינס תפוחים וקינמון


זהו, חזרתי לעצמי.

ביום שישי, בעשר וחצי בערב, העתקתי לדף את המתכון שמצאתי לפני כמה ימים למאפינס תפוחים וקינמון. כמו עם רוב המתכונים שאני מוצאת באינטרנט ואינם מבלוגים שאני מכירה וסומכת עליהם, ניגשתי למתכון הזה בחשש קל ועם תפילה קטנה בלב שלא יתפקשש. אתמול בבוקר, עוד לפני שגמרתי לשתות את התה הראשון של היום, ניגשתי למתכון שכבר חיכה לי על שולחן ההכנות במטבח. שלפתי מהארונות את המצרכים, אחד-אחד. מעל ארגז הקמחים מצאתי מזכרת שהשאיר העכבר, שני חורים בשקית גריסי הפנינה שהשארתי מחוץ לארגז המזווה וקצת קקי של עכבר. אולי בכל-זאת כדאי לקנות מלכודת, אבל במאייר לא הייתה מלכודת כלוב אלא רק מלכודת קפיץ. נמשיך לחפש.

הכנתם של המאפינס הללו התבררה כמעט יותר ארוכה מהעבודה על מאפינס "רגילים", משתי סיבות. ראשית, קילוף וחיתוך התפוחים, אבל זה באמת שטויות. מה גם שהמתכון מבקש שתי כוסות קוביות תפוח ולי הספיק בשביל זה גראני-סמית' אחד. עם השניים שנשארו בצד אצטרך לחשוב מה לעשות, מפני שאני לא מעכלת תפוחים, לצערי הרב. אולי זה אומר שאצטרך לאפות עוד שתי נגלות של המאפינס האלה. שנית, לפני האפייה מפזרים על המאפינס "קראמב", תערובת חמאה, קמח, סוכר וקינמון שמוסיפה למאפה ציפוי פריך. הכנת התערובת ופיזורה על המאפינס מוסיפה לזמן ההכנה הכולל עוד כמה דקות. אפשר לוותר על התוספת הזו כליל, אבל לדעתי היא שווה את ההשקעה הנוספת.

השינוי היחיד והקל מאוד שהכנסתי במתכון הוא שאחרי הוספת הרטובים ליבשים התקבלה תערובת מאוד סמיכה, ממש כמעט כמו לחם. החשוד העיקרי הוא הקמח המלא איתו אני עובדת ששותה המון נוזלים. הוספתי לקערה עוד קצת ריוויון "על עיוור", שתי כפות להערכתי, עד שהייתי מרוצה מרמת הלחות של התערובת. כמות התערובת מילאה תבנית מאפינס בת 12 שקעים, עם שארית של 2. אין לי תבניות מאפין בודדות, אז שימנתי תבנית קפיץ קטנה ושפכתי לתוכה את היתרה. עבד יופי. גם מתערובת הפירורים נותרה לי שארית אותה הקפאתי לשימוש עתידי.

השלב הקשה ביותר הוא לחכות שהמאפינס יצטננו אחרי שהם יוצאים מהתנור. בגלל שיש בהם די הרבה תבלינים הבית כולו מתמלא ריח נפלא של אפייה שמאתגר מאוד את כוח הרצון והסבלנות. אחרי שאכלתי את רוב עוגת-השארית הקטנה שנאפתה בתבנית הקפיץ, בשלבים שונים במהלך צינון המאפה, אני יודעת להעיד שזה טעים הרבה יותר אחרי שזה מתקרר, כשהטעמים מתאזנים והופכים עמוקים ומורכבים יותר. על ציר עוגה-לחם, התוצאה, בטעמה ובמרקמה, מתאימה להיקרא לחם מתוק עם תפוחים הרבה יותר מאשר עוגה. בשבילי זה אחלה.

הטעמים והריחות כבר מזכירים קצת את ראש-השנה המתקרב ובא. כמה משמח!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה