כשהבטן כועסת: מרק ניחומים בהפסקות

כנראה שבאמת הגזמתי עם החגיגות לפני ואחרי המבחן. כבר שבוע אני משלמת את המחיר.

הירקות שקניתי בשבוע שעבר מתוך כוונה להכין גיבץ' הפכו היום למרק-דבק-בטן טעים ומנחם. מצוין לימי מחלה, אבל לא רק. זה מרק-גרבר מעולה שההכנה שלו אורכת בערך 5 דקות של הכנה ועוד 5 דקות של ריסוק עם הבלנדר. מתוקף הנסיבות, ההכנה היום קצת התארכה. כי עד שמצאתי בי את הכוחות לקום מהמיטה...

הוצאתי את הכרובית מהמקרר והפרדתי אותה לפרחים

אחרי זה רצתי לשירותים וכשחזרתי קלפתי וחתכתי שלושה בצלים קטנים

ואז נחתי עוד קצת וביקשתי מאלון שיוציא את שני הגזרים מהמקרר

קלפתי את שלושת תפוחי האדמה האחרונים - צריך ללכת לקניות מאוחר יותר

הוספתי ארבע שיני שום בינוניות

ואז כף מלח, חצי כוס אורז לבן וחצי כוס שיבולת שועל - לריבוי עמילן והגברת אפקט הדבק

ואחרי שכיסיתי הכל במים ושיגרתי אל הכיריים, היה אפשר לנוח שוב

עד שהבית נמלא בריח של כרובית ומזלג שננעץ הודיע שכבר בסדר.

הוספתי לסיר עוד כוס של אפונה ירוקה קפואה ובישלתי חמש דקות נוספות.

בזמן שחיכיתי שאלון יתעורר מהשנ"צ המרק קצת התקרר,

ואז יכולתי כבר לבלנדר.

וכל זה בלי טיפת שמן.

הצעת הגשה: לאכול עם מאוורר מופנה ישר לפרצוף

וגם, תכירו את המאהב החדש שלי:

נעים מאוד, מזגן חלון.

כן-כן, בחיי, אני לא צוחקת - מזגן חלון.

אני יודעת, גם אני מדמיינת חדרים בקיבוץ הישן כשאני שומעת את המונח, אבל כאן זאת תרבות שלמה; מתקינים את המזגן בתחילת הקיץ ומסירים אותו בחורף, כי איזו ברירה יש כשגרים בבית ישן בלי מיזוג מרכזי. אפשר לומר שזה עוד טקס חניכה לתוך תרבות השכרת הדירות בארה"ב.

קנינו אותו לפני שבוע וחצי, אחרי גל חום רצוף, עקבי ואכזרי. מילא 34 מעלות בצל, אבל למה 70 אחוזי לחות? למי זה טוב? במצב כזה אפילו טריק הסבתות הישן - להציב מגבת רטובה מול המאוורר - כבר כושל. לילות שלמים אני ישנה עם מגבת רטובה מונחת ישירות עליי, קמה באמצע הלילה להרטיב אותה שוב ושוב. זה נעים והכל, אבל ראבאק! במהלך היום אנחנו מסתדרים עם שני המאווררים שלנו, אבל לנסות להירדם כשאפילו בשתיים וחצי בלילה עדיין 25 מעלות בחוץ והבית פולט פנימה את כל החום שהוא ספג במהלך היום... המציאות הקשה לא הותירה לנו ברירה.

לכן, כשיוני וסמדר הציעו לנו להצטרף לביקור בהום דיפו שזוהי מטרתו, קפצנו על ההזדמנות. כמובן שיום למחרת ירד גשם והטמפרטורות קצת נרגעו, אבל זה היה רק זמני. התקשרתי לצ'ארלס ההנדימן שלנו שהבטיח מיד שיבוא מאוחר יותר באותו יום. כעבור שבוע ועוד כחמש שיחות טלפון והתנצלות כנה מצדי על כך שאני מנדנקת, כשבתגובה הוא אומר "לא-לא" ומודה לי על העקשנות והסבלנות, לפי כל כללי הטקס של המחול הקבוע בינינו, הוא הגיע אתמול בערב עם הכבל המאריך שהציע להשאיל לנו. בעזרתו של אלון הוא התקין את המזגן בחלון חדר השינה שלנו ושלום על עם ישראל בתפוצות.

קצת כמו גור נמרים, החבוב לא מודע לכוחותיו ואנחנו עוד בוחנים אותו. הבוקר התעוררתי בשעה שבע לקול שקשוקן של השיניים שלי. כשהצלחתי להפשיר את שרירי השלד שלי, שהיו מאובנים מרוב קור, הסתובבתי ומצאתי לידי את מה שנראה כמו אלון, עטוף הרמטית בשמיכת הפיקה שלנו, בלי שום מרווח או חור הצצה בינו לבין המזרון. הבאתי את שמיכת הפוך מהחדר השני והמשכנו לישון. עוד קצת כוונון עדין ואני בטוחה שנצליח להפיק את המירב מהמזגן. בינתיים אני משאירה את הפוך קרוב למיטה.