חשקים, פינוקים ועוגה אחת: מבישולי סוף השבוע

מחר מתחיל שבוע העבודה האחרון שלי לפני היציאה לחופשת טרום הבחינה. ביום שישי הבא, עת יכה השעון חמש (או חמש וחצי, תלוי מתי ג'וליה תחזור הביתה), אפשוט את מדי האומנת הדימיוניים שלי ואתמסר כל כולי ללימודים לבחינה. בינתיים, עד שיגיעו הימים בהם אצטרך לחשוב על האופן בו אני מנהלת כל דקה מזמני, כל עוד הלימודים על אש קטנה יחסית למה שיהיה פה בשלושת השבועות שקודמים לבחינה, אני משתדלת לצבור כמה שיותר זמן מטבח, כדי שהגעגועים בתקופת ההתנזרות החלקית לא יהיו קשים מנשוא.

סוף השבוע החולף היה סופשבוע של חשקים.

מתחילת השבוע הסתובבתי עם חשק להמבורגר שלא בא על סיפוקו. באחד הימים, כשאלון הלך לעשות קניות, סיפרתי לו על ההמבורגרים שמוכרים בקרוגר, שהם בעצם פשוט בשר בקר טהור, רזה, מחולק מראש ל-4 קציצות. זה לא היה ברשימה אז הוא שכח, כי אלון קונה לפי רשימות. לא כמוני, שקונה לפי הרשימה, אבל גם לפי העין והלב.

כך חלף שבוע וביום שישי מיד אחרי העבודה קפצתי לקרוגר וקניתי את ההמבורגרים המדוברים, שמיניית לחמניות המבורגר ומלפפונים חמוצים אמריקאיים. הגענו הביתה והדלקתי את הגריל החשמלי. בינתיים הכנסתי את הלחמניות לקלייה קצרה בגריל, חתכתי ירקות לקוביות גדולות וערכתי שולחן. לכבוד סוף שבוע העבודה גם פתחתי בקבוק בירה וכך התחלנו את סוף השבוע ברגל ימין.

ביום חמישי, כששכבתי במיטה לפני שנרדמתי וחשבתי שאלך לקרוגר בשישי אחרי העבודה, נזכרתי שבסניף הגדול יותר שקרוב לבית של ג'וליה ואריאל מוכרים עוף מוכן בגריל וגם עוף מטוגן וחשבתי לעצמי שאולי כחלק מההקלות שאני עושה לעצמי בתקופת הלימודים אקנה לנו עוף בגריל. ומיד חשבתי לעצמי - לא עדיף כבר להכין לבד ושיצא טוב יותר? אז ביום שישי פצחתי במחקר אינטרנטי וקראתי בעבודה קצת מתכונים ל-rotisserie style chicken ובקרוגר אספתי לעגלה גם עוף שלם אחד, אותו אכלנו לארוחת ערב אתמול.

מסתבר שאפשר לקנות מכשיר רוטיסרי ביתי, עם שיפוד ענק עליו משפדים את העוף וכך הוא מסתובב תוך כדי צלייה. ממש-ממש. אבל מצאתי מתכון שפשוט המליץ להפוך את העוף כל 25 דקות וכך עשיתי. זה גם אפשר לי לשבת ולפתור רצפי שאלות בין סיבוב לסיבוב וגם אפשר לעוף להיצלות מכל צדדיו. מנפלאות המולטיטאסקינג. הלכתי על התיבול הקלאסי לעוף ג'ינג'י בגריל - קמצוץ פפריקה חריפה, שתי כפיות פפריקה מתוקה, כף מלח שום, כפית פלפל שחור. לא הצלחתי להתאפק והכנסתי לתוך העוף לימון שחרצתי את קליפתו, ענף רוזמרין וענף טימין. את הכל ערבבתי לתוך שתי כפיות של חמאה מומסת ועשיתי לעוף מסאז' טוב. הכנסתי אותו לתנור ב-400 מעלות פרנהייט (200 צלזיוס) וכל 25 דקות הפכתי אותו, הרטבתי אותו במעט מים באמצעות שפריצר ובאמצעות מברשת סיליקון הברשתי אותו בנוזלי הצלייה שנקוו בתחתית התבנית. בתחתית התבנית פיזרתי שיני שום שלמות וגם תפוחי אדמה קטנטנים שחתכתי לחצי לאורכם. תפוחי האדמה נחרכו בתחתיתם, נאפו והפכו נימוחים בליבם וגם ספגו את נוזלי העוף המתובלים. פשוט מעדן. יצא עוף שחום וחתיך במיוחד, עסיסי ומלא טעם, שלא נפל בדבר מהמוצר שמוכרים בסופר. גם קלעתי בול לטעם של עוף קלאסי בגריל ולא הייתה מאושרת ממני, כי אני כל-כך אוהבת עוף בגריל!

מאחר ועוף שלם מספק בערך חמש מנות לסועדים רעבים, היום נותרנו עם מנה אחת בלבד, שתלך איתי מחר לעבודה. לפיכך, כבר היום שחזרתי את היצירה בשינוי קל - שוקיים במקום עוף שלם. בתום הצלייה, כשנשנשתי תפוחי אדמה מתחתית התבנית קלטתי שיש להם בדיוק את הטעם של ה"פוטטוס" שמוכרים במקדונלדס. פיצוח מגניב.

ולפינת המתוק - ביום חמישי לפני שבוע וחצי אלון ואני ישבנו יחד בסטארבקס ללמוד וליהנות קצת מהמזגן שלהם. אחרי שגמרתי את הקפה הקר שלי ופתרתי 50 שאלות קמתי לקנות לנו משהו מתוק. קניתי פרוסת עוגת לימון ומאפין אוכמניות אחד. נזכרתי כמה אני אוהבת עוגות לימון בחושות ובכלל עוגות מיץ למיניהם. אחת העוגות האהובות עליי ביותר בעולם כולו היא עוגת התפוזים שאמא של אלון אופה, שהיא בכלל שווה בגלל שהיא עוגת ספוג (עם חלבונים מוקצפים) והיא אוורירית ועסיסית ונפלאה. אני צריכה לזכור לבקש כזאת לפעם הבאה שאנחנו בישראל.

לגמרי במקרה, אתמול אמא שלי שלחה לי מייל ובו העבירה לי את הניוזלטר של בית הקפה "תמולשלשום" בירושלים. היה שם קטע מספר שהיא חשבה שאני אוהב וגם מתכון לעוגת לימון של גיל חובב. מהרגע שקראתי את המתכון הזה היה לי ברור שאני חייבת לנסותו בהקדם. הערב יצאנו להליכה בשכונה ותכננו אותה כך שתיגמר בקרוגר כדי לקנות לימונים. הכנתי רק חצי מכמות העוגה, כי שש ביצים ותבנית 28 לשני אנשים היה נראה לי קצת מוגזם, למרות שתמיד אפשר להקפיא. בגלל שהכנתי רק חצי כמות אפיתי בתבנית רבועה, 20 על 20 והיא יצאה קצת נמוכצ'יקית, אבל מה אכפת לנו? אנחנו אוהבים נמוכים.

המתכון מורה לאפות את העוגה עד שהיא מזהיבה היטב, אבל בתנור שלנו החום הוא תחתי בלבד ולכן תחתיתה של העוגה הזהיבה היטב ופניה נשארו בלונדיניים למשעי.  עשיתי בשכל שקיצרתי את זמן האפייה בהתאם להפחתת גודל העוגה - היא הייתה מוכנה כעבור 30 דקות בדיוק. למרות שהמתכון לא מורה לעשות כן, בישלתי קצת את מיץ הלימון והסוכר הנוספים לסירופ, עד שהסוכר נמס. חששתי שהעוגה תידבק לתבנית ואפילו חשבתי לרפד אותה בנייר אפייה, אבל בסופו של דבר רק שימנתי וקימחתי כפי שהמתכון מבקש. העוגה קצת מתכווצת באפייה ומתרחקת מדפנות התבנית והיא נפרדת בקלות רבה מהתבנית אחרי צינון ואפילו צינון חלקי, כי בינינו, למי יש סבלנות לחכות שתתקרר לגמרי לפני שטועמים?

יצאה עוגה מאוד ריחנית ולימונית ורכה-רכה-רכה-רכה, עובדה שאני זוקפת לזכות החמאה. אני מרוצה מאוד.

וזאת ההזדמנות להשוויץ בתבנית שקניתי עם אלי, לבראוניז ועוגות רבועות אחרות

ועכשיו - אפשר להתחיל את השבוע.