יום שלישי, 8 במאי 2012

עוגיות שוקולד צ'יפס

היום עבדתי יום ארוך מהרגיל - תשע וחצי שעות.
ג'וליה הייתה צריכה לנסוע לוושינגטון הבירה לרגל עבודה והיא ביקשה שאשאר עד מאוחר, אז נשארתי. מאחר והיא הודיעה לי על כך כבר בסוף השבוע, ביקשתי שיסיעו אותי הביתה בערב כדי להקל עליי. אולי בגלל שידעתי על כך מראש והתכוננתי מנטלית, היום עבר בקלות ובכיף ואפילו לא נרשם משבר עייפות רציני, אבל אולי זה בגלל שאתמול הלכתי לישון ב-11 (ונרדמתי, כמו בובה'לה נרדמתי).

חזרתי הביתה בשבע וחצי ובאורח פלא לא הייתי מרוסקת מעייפות. אבל ברגע שהתיישבתי מול המחשב הרגשתי איזו עייפות קטנה נוחתת. מה אעשה בערב הקצר שלי, עד שאלך לישון?

היום אלון הלך לקניות. עכשיו שהוא לא לומד ואני עובדת ולומדת למבחן, חלוקת העבודה קצת השתנתה ואלון לקח על עצמו יותר מטלות שקשורות למשק הבית. ברשימת הקניות כתבתי שאם הוא רוצה עוגיות הוא יכול לקנות. והוא החליט שלא. שאלתי אותו אם בגלל שהוא לא רצה עוגיות והוא אמר שבפעם הקודמת העוגיות שקנינו בקרוגר היו מאוד מתוקות והרגישו לו לא בריאות. אז החלטתי לאפות עוגיות וככה להעסיק את עצמי עד שיגיע הזמן בו יהיה אפשר ללכת לישון.

לא, אלה לא עוגיות מהספר שלי. בכלל, ממש אחרי שהחלטתי להתחיל לעבור עליו ברצינות נכנסו לתמונה המקרונים ועכשיו אחרי שסיפקתי את הסקרנות שלי באפיק הזה, המבחן נכנס לתמונה. שוב, "פרויקט העוגיות" נדחק לתחתית הסולם. אבל הוא עוד ישוב. מתי? ניחשתם נכון - אחרי המבחן.


אלה "סתם" עוגיות שוקולד צ'יפס, לפי המתכון המעולה מהבלוג בצק אלים.

אז התכוונתי להכין עוגיות ויצאו לי פיתות... זה מה שקורה, ילדים, כשלא מקררים את הבצק לפני האפייה. וגם כשחסר בבצק קצת קמח והחמאה עושה בו כרצונה. זאת התוצאה של כך שקניתי לאחרונה בצק ייעודי לעוגות ועוגיות ואני עדיין לומדת אותו. על אף הפגם האסתטי (יופי הוא בעיני המתבונן) העוגיות יצאו מ-עו-לות. ואולי אפילו בגלל זה - משהו בדקוּת הפריכה שלהן מזכירה קצת ביסקוויט וזה נעים וטעים לי.

אלה אותן עוגיות שאפיתי כשביקרתי אצל תומר ואורלי, אלא שאז לא היה להם בבית סוכר חום והשתמשתי בסוכר לבן בלבד. הפעם חילקתי את הסוכר, חצי לבן-חצי חום. מתקבלות עוגיות מעט קרמליות בטעם. חגיגה אמיתית.

העוגיות מוכנות והשעה עשר וחצי בערב. אפשר ללכת לישון :)


ולנושא אחר לגמרי - אני חושבת שכבר סיפרתי כאן פעם שמאחוריי הבית של ג'וליה ואריאל יש שמורת טבע ובה כמה בריכות טבעיות. עם בוא האביב חזרו לפקוד את הבריכות שלל עופות מים, בעיקר אווזי בר. ובשבוע שעבר פתאום ראיתי שהאווזים העמידו דור המשך. הלוואי שגבי הייתה כבר בגיל שמתלהבים מכאלה דברים. בינתיים אני מתלהבת (בצווחנות הצפצפנית האופיינית לי) עבור שתינו. הם כל כך פלומתיים!

מתרגלים חצייה בטוחה


והגענו בשלום!
חוץ מהבחורה החשודה הזאת שמצלמת אותנו כל הזמן...
אבל היא בחיים לא תיכנס למים! חה!

2 תגובות: