היום נסעתי למאייר מיד אחרי העבודה.
יש לי פנצ'ר באופניים, אז הבוקר הלכתי לתחנה המרכזית ברגל. כשחזרתי מהעבודה תפסתי קו 5 מהתחנה המרכזית ובמקום לרדת בבית, המשכתי איתו למאייר. האוטובוס שלקחתי היה אמור להגיע לחנות ב-6:25. בשעה הזאת האוטובוסים בחזרה לאן ארבור יוצאים אחת לכל שעה עגולה. קיוויתי שאספיק לקנות מה שנסעתי בשבילו ולעלות על האוטובוס שיוצא בחזרה בשבע.
נסעתי למאייר לקנות תבניות לעוגיות.
התנור בדירה שלנו הגיע עם שתי רשתות, אבל לא עם תבניות. כשהגעתי לאן ארבור והצטיידתי באביזרי המטבח הבסיסיים קניתי תבנית אפייה שטוחה בגודל בינוני, אולי 20*30 ס"מ. במושגים של עוגיות, זה נחשב די קטן. ואכן, בשבועיים האחרונים, בפעמיים בהן אפיתי עוגיות נדרשתי לשלושה סבבי אפייה, לפחות. לקרוץ עוגיות, לאפות, להוציא, לחכות שיצטננו ויתייצבו קצת, להעביר לרשת צינון ולהכין את הנגלה הבאה לאפייה וחוזר חלילה. בכלל, עוגיות שמכילות חמאה לא אוהבות שמניחים אותן על תבנית חמה, כי זה גורם להן להתפשט יותר באפייה ולאבד את צורתן. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בבצק עוגיות שדורש קירור של כמה שעות לפני הקריצה והאפייה, כמו הבצק איתו עבדתי בשבת האחרונה. הקש האחרון היה ההחלטה שלי להכין מקרונים (אני מתכננת על יום חמישי הקרוב). מקרונים הם יצורים רגישים מאוד. הם לא אוהבים טמפרטורות קיצוניות או לחות רבה. הם צריכים לשבת כשעה באוויר החדר אחרי הזילוף ולפני האפייה. ואחרי שכל עולם האפייה והקונדיטוריה עבד כל כך קשה להוציא למקרונים שם של העוגיות הקשות ביותר לאפייה בעולם כולו, אני באמת לא רוצה להקשות על עצמי ולפקשש רק בגלל שאין לי את הציוד המתאים. אז נסעתי למאייר וקניתי שתי תבניות לעוגיות, הגדולות ביותר שיכולות להיכנס לתנור ביתי. על הדרך גם לקחתי עוד כמה שקיות זילוף כי נשארו לי רק שתיים. לא היה לי הרבה זמן לבזבז, אז עמדתי רק קצת והסתכלתי על מבחר התבניות והאביזרים. אני רוצה גם את זה ואת זה ואת זה. אבל לא היום. אני צריכה לחזור לכאן. כן, אבל עכשיו קדימה לאטובוס. ניגבתי את הריר מזוויות הפה והלכתי משם. יצאתי מהסופר רבע שעה לפני שהאוטובוס היה אמור להגיע ועוד נשאר לי זמן ללכת לשירותים. הצלחה!
הרשיתי לעצמי לנסוע למאייר כי היה ברור לי שלא אלמד אחרי שאחזור הביתה. הייתי עייפה היום בעבודה והחלטתי שאם היום הזה כבר מיצה את עצמו מבחינת הפוטנציאל ללימודים, לפחות אעשה בו משהו מועיל אחר. אבל בנוסף לרכישת התבניות, הייתה לי עוד מטרה שרציתי להגשים הערב - לאפות קלצונה.
ביום ראשון קניתי בקרוגר שקית של עלי תרד בייבי וגבינת פטה כדי להכין לאלון קלצונה.
אחרי שאפיתי בשבוע שעבר קלצונה סלק ושאר ירקות, אלון העיר שבשביל לקחת ללימודים, הרבה יותר נוח קלצונה שאין בו סלק, כי הסלק מלכלך. "למשל," הוא אמר, "הקלצונה שהכנת פעם עם התרד היה מאוד נוח לקחת". קלצונה עם תרד? אני זוכרת שהכנתי קלצונה עם תרד, אבל מה עוד שמתי בו? אלון רק זכר שהיו שם הרבה גבינות. ופעם גם עוף.
הזיכרון כבר התערפל, אבל הוא צודק. בתחילת שנת הלימודים אפיתי בעיקר קלצונה, במקום להכין לו סנדוויצ'ים. אחר כך גילינו את קסם הפיתות העירקיות והקלצונה הפך לתוכנית מגירה, לאירועים מיוחדים או כשמתחשק לי להשקיע. ובאמת בהתחלה מילאתי אותו בעיקר בתרד וגבינות. הזיכרון הזה, בצירוף המתכון הזה שאלון הביא לתשומת לבי, הביאו אותי לרצות לחזור ולהכין שוב קלצונה תרד.
הגעתי הביתה ברבע לשמונה, רעבה ועייפה, אבל בשום אופן לא מוכנה לוותר על אפיית הקלצונה. בזמן שחיממתי לי במיקרו קצת גריסים עם רוטב בולונז, שקלתי קמח והתחלתי ללוש את הבצק בקיצ'ן אייד. הכנתי חצי מכמות הבצק שאני מכינה בדרך כלל - רק 250 גרם קמח, כי תכננתי לרדד את הבצק לעלה דק הרבה יותר ממה שאני נוהגת. בנוסף, שיניתי גם את חום התנור בעת האפייה ואפיתי את הקלצונה בחום גבוה הרבה יותר (260 מ"צ לעומת ה-180 או 200 שבד"כ), לפי ההוראות במתכון מהעיתון. שינוי נוסף שעשיתי ממנהגי הרגיל הוא שלא נתתי למאפים לעמוד להתפחה נוספת אחרי העריכה. חיממתי את התנור בזמן שערכתי את המאפים והכנסתי אותם לאפייה מיד בתום העריכה.
יצאו מאפים שחומים מאוד, תוצאה מרשימה מאוד בהשוואה לקלצונה הרגיל שלי, שתמיד יוצא די בלונדיני, עם איזה ספק של כתם שזוף, לפעמים.
במשך הדקה הראשונה אחרי שהוצאתי את התבנית המתנור עוד שמעו את רחש הגבינה המבעבעת. זה היה כל כך יפה, שהקלטתי את זה (והייתי משמיעה לכם אבל אני לא יכולה להעלות לכאן את קובץ הסאונד כמו שהוא ואני עייפה ומאוחר מכדי להתחיל להתעסק עם זה. גם ככה זה פשוט נשמע כמו רעש סטטי).
הרידוד הדק יצר מרווח נאה בין המילוי לבין כיפת הבצק.
בגדול - אני מרוצה מאוד מהתוצאה ואיני פוסלת את האפשרות שמעתה והלאה אופה את הקלצונה שלי רק כך ולא אחרת.
והמילוי?
תרד, שום, עגבניות מיובשות, פירורי פטה ומוצרלה מגוררת. תיבול עדין של אגוז מוסקט, פתיתי צ'ילי (קצת-קצת) ומלח-פלפל. בינינו, העגבניות המיובשות עושות את כל הטעם.
ועכשיו, אחרי ערב מוצלח שכזה, אפשר ללכת להתקלח ולישון.
הרווחתי את זה ביושר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה